זמן

זמן. משהו בשבוע החולף גרם לי להתעסק הרבה עם המושג זמן.

אולי אלו החגים, שיחה עם דני (על הרגע, כאן ועכשיו, אין עבר - אין עתיד), שיחה עם עדי שהזמן מעסיק אותה בכתביה ובלימודיה, תכנית מרתקת עם דודו ארז (שלושה שיודעים) בכאן תרבות שאירח מדענים - עתידן ואיש תורת החלקיקים שדיברו, בין היתר, על תאוריית המיתרים, שמסתכלת מחדש על 4 המימדים המוכרים לנו של מרחב וזמן.

 

ומפה המחשבות הופכות לאקספוננציליות - זמן אצל חנוך לוין, הזמן של דוד גרוסמן, קהלת ויהודה עמיחי שבדרכו הישירה ממש לא מסכים עם קהלת.
והבוקר - שיחה עם עומר על הפוסט שאני כותבת והוסיף לי נקודת מבט עכשווית - יוטיובית על הזמן.

ניסיתי לסדר לעצמי את המחשבות על הזמן. והן נותרו כאוטיות. וכך החלטתי להשאיר את הדברים.

 

האדם בצק – והזמן לש. (הזונה הגדולה מבבל)
חנוך לוין
חנוך לוין
מחזאי, במאי, משורר וסופר
אני כנראה יכול / להבין רק דברים / שבתוך הזמן. אנשים, / למשל, או מחשבות, או צער / או שמחה, סוסים, כלבים, / מילים, אהבה. דברים / שמזדקנים, שמתחדשים, / שמשתנים. גם געגועי אֵלֶיךָ / כלואים בתוך הזמן. האֵבל / נעשֶה ותיק יותר / עם השנים, ויש ימים שהוא חדש, / טרי. / כך גם הזעם על כך מה שנגזל / ממךָ. אבל אתה / כבר לא. / עצמך כבר / לא. מחוץ / לזמן אתה. / איך להסביר / לך, הלוא גם ההסבר / דחוק בתוך הזמן. סיפֵּר / לי פעם איש מארץ / רחוקה, שבשפתו / אומרים על מי שמת / במלחמה, "נָפַל". / וכך אתה: מחוץ / לזמן נפלתָ, הזמן / שבו אני שוכן / חולף / על פניך: דמות / עומדת לבדה / על רציף / בלילה / ששחורו / דלף מתוכו / עד כלות. / אני רואה אותךָ / אבל איני נוגע. / אינני חש אותך / במחושי הזמן / שלי (מתוך המונולוג של האיש ההולך, "נופל מחוץ לזמן")
דוד גרוסמן
דוד גרוסמן
סופר
לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ. עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת. עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים. עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק. עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד. עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא. עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם (קהלת פרק ג')
קהלת
קהלת בן דוד
כנראה שמו הספרותי של שלמה המלך
אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ / זְמַן לַכֹּל. / וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת / לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ. / אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת, / בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק / בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים / וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן, / לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה. / וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ / וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל / אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה / עוֹשָׂה בְּשָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד / אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן. / כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ / כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ, / כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב / וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ. / מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת בַּסְּתָו / מְצֻמָּק וּמְלֵא עַצְמוֹ וּמָתוֹק, / הֶעָלִים מִתְיַבְּשִׁים עַל הָאֲדָמָה, / וְהָעֲנָפִים הָעֲרֻמִּים כְּבָר מַצְבִּיעִים / אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ זְמַן לַכֹּל. (מתוך אדם בחייו, "שעת החסד")
יהודה עמיחי
יהודה עמיחי
משורר

אודות המחבר